Air Freelance https://air-freelance.com חברת התיירות של לירון מילשטיין Wed, 04 Mar 2020 12:11:39 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=5.3.2 המלצות לברלין https://air-freelance.com/2482/ https://air-freelance.com/2482/#respond Thu, 21 Nov 2019 18:56:46 +0000 https://air-freelance.com/?p=2482 Share

אחרי למעלה מארבע שנים בעיר, אי אפשר להימנע מזה עוד אחת לכמה זמן מגיעה לפתחי בקשה להמלצות לברלין, צמד מילים שאף פעם איני יודעת כיצד להשיב עליהן ככה סתם. זה לא שאין בה מקומות שאני אוהבת, או שאין בה אתרים שחביבים עלי מאחרים, אבל זו ברלין ויש בה כל כך הרבה להציע – תלוי מה הקטע שלכם*.

אבל אם תחת ״המלצות לברלין״ תסתפקו בהמלצות למסעדות בברלין, אז זו הרשימה של המקומות שאני תמיד ממליצה עליהם לכל המבקרים. אין ברשימה הזו מקומות מסעירים שלא תמצאו במקום אחר, אבל אני מבטיחה לעדכן אותה עם גילויים (מסעירים) לכשייאכלו.

*אם תחפצו בלו״ז מותאם אישית לביקור בברלין, אתם מוזמנים לפנות אלי במייל.

I
I Due Forni
הפיצריה הכי טובה בעיר.

G
Gorki Park
בית קפה מסעדה באווירה רוסית, עם ארוחות בוקר נהדרות ושירות שאפשר להתלונן עליו בזמן שממתינים למזון.

K
Keyser Soze
קפה-בר-מסעדה עם תפריט גרמני-גנרי.

T
Transit
מסעדה תאילנדית-אינדונזית שמעולם* לא איכזבה, עם אוכל מצוין ושירות מתוקתק. לסניף במיטה כדאי להזמין מקום, ויש גם אחד בפרידריכזיין.
*בין השנים 2011-2019

Z
Zeit für Brot
מאפיה מושלמת עם כמה סניפים בברלין, המבורג, קלן ופרנקפורט. תורים ארוכים בסופי שבוע (אבל לא רק); השירות יעיל ומהיר, אבל לא תמיד יש מקום לשבת.

M
Muret la Barba
מסעדה איטלקית מופלאה במיטה, עם מבחר מסחרר של יינות. הזמינו מקום.

M
Mustafa Gemüse Kebap
השווארמה הכי טעימה בעולם.
מיקום זמני נכון לנובמבר 2019: ביציאה הצפונית מתחנת U Mehringdamm, כמעט באותו המקום שבו עמד הדוכן הנודע טרם השריפה.

]]>
https://air-freelance.com/2482/feed/ 0
חיים של אחרים https://air-freelance.com/2439/ https://air-freelance.com/2439/#respond Fri, 30 Nov 2018 13:27:55 +0000 https://air-freelance.com/?p=2439 Share

היה שלום פליקר ותודה על האלבומים; רגע לפני שהן נמחקות, כך תגבו את התמונות

Photo: Dalit Shacham

אני, בפליקר של דלית שחם, רגע לפני הנסיעה ליפן

שנת 2004 היתה מסעירה מהפן הדיגיטלי, כשגוגל השיקה את שירות המייל הנדיב Gmail וחברת Ludicorp הקנדית הציגה את אלבום התמונות השיתופי Flickr. כמעט 15 שנים חלפו מאז, Gmail הפך למילה נרדפת למייל, פליקר החליף ידיים והפסיד לאינסטגרם וחיי שלי השתנו ללא היכר.

שבועות 2008 בסיני

לפני כמה שבועות הודיעה SmugMug, הבעלים הנוכחית של פליקר, שב-8.1.2019 תעלים משרתיה תמונות של משתמשים שלא ישלמו תמורת חשבון Pro, ותשאיר רק את אלף התמונות החדשות ביותר; השאר יימחקו אוטומטית.

הפעם היחידה שחזרתי לשומרון מאז 1985

באפריל 2007, כשפתחתי את האלבום שלי בפליקר, לא היו אלטרנטיבות ראויות לציון. כשהשימוש שלי באתר התרחב החלטתי לשלם תמורת היתרונות של חשבון Pro, שבגלגול הלפני-אחרון של פליקר הפך להיות חינמי לכולם. במשך עשור העליתי לשם 26 ג׳יגה של תמונות, שמתעדות אהבות וחברויות, טיולים קצרים ומסעות, משפחות ומקומות עבודה. הפעם החלטתי, אחרי כמה שבועות של מחשבה, שלא לשלם.

באחד הביקורים האחרונים שלי בישראל זרקתי שלושה אלבומי תמונות, שאבא שלי סיפר שראה את חלקן אחר כך מפוזרות בשכונה. צילומים מבית הספר התיכון, תנועת הנוער, השירות הצבאי ועוד כמה שנים אחרי, כשעוד הסתובבתי עם פילם רזרבי וביקרתי תכופות בשקף המיתולוגית – כמעט כל אלה הושלכו בעודם באלבום. את אינספור הפילמים בררתי בקפידה והנחתי למשמרת בארגונית שמאוחסנת בארגז הבודד שנותר בתל אביב; מעניין מתי אעיין בהם שוב וכמה מהם יעברו למעטפה הבאה.

דיוקן שלי שציירה רינה עזרוני, ורקדנית ששכחתי את שמה

חלק מהתמונות המודפסות נשמרו כדי לתת אותן למצולמים. יש איזה עונג בתגובה המסתמנת על פניהם ברגע הקבלה: הפתעה, געגוע, זעזוע, תא זכרון שמתעורר למול פריים שנשכח שצולם, אירוע שזכרו התעמעם. השבוע עשיתי מעשה דומה עם העותקים הדיגיטליים שבפליקר והזמנתי קולגות לשעבר להוריד ולשמור את התיעוד הדיגיטלי הפרה-היסטורי של קורות חייהם; התמונות, התברר, הופצו גם בקבוצות ווטסאפ שלא אדע על קיומן ואת התגובה על פניהם של המצולמים אי אפשר לראות.

אז אם גם את הופעת שם פעם, זוהי ההזדמנות האחרונה להוריד ולשמור את התמונות, רגע לפני שפרקי-החיים האלו מתפוגגים ונעלמים מהרשת.

יש לכם חשבון בפליקר ואתם רוצים לגבות את התמונות? זה מה שאתם צריכים לעשות:
1. היכנסו לחשבון הפליקר
2. לחצו על האייקון עם תמונת הפרופיל (בפינה הימנית העליונה) ובחרו ב-Settings.
3. עברו ל-Emails & Notifications.
4. ודאו שכתובת המייל שמוגדרת רלוונטית לחייכם.
5. חזרו ל-Personal Information וגללו עד Your Flickr Data.
6. לחצו על כפתור Request My Flickr Data והמתינו בסבלנות.
אני חיכיתי כמה ימים למייל שאמור היה להגיע, וכשאיבדתי סבלנות והתכוונתי לחפש פתרונות אחרים גיליתי שכמה עשרות קבצי ZIP ממתינים לי ב-Your Flickr Data.

]]>
https://air-freelance.com/2439/feed/ 0
לשוטט בשטוטי https://air-freelance.com/2361/ https://air-freelance.com/2361/#respond Tue, 14 Aug 2018 21:23:19 +0000 https://air-freelance.com/?p=2361 Share

העיר שהכי פחות ציפיתי לה הפתיעה לטובה יותר מכולן

Nacker

מבט אל העיר מנהר הנאקר

לא היו לי שום ציפיות משטוטגרט. העיר שסגרה את חופשת הקיץ שלנו הצטיירה בדמיוני כמקום שלא נחבב. חברים שביקרו בה בעבר כינו אותה שטוטי, אבל לא ממש יצאו מאזור שדה התעופה. המורה לגרמנית מהמערב סיפרה בשני שיעורים שונים על הפעם שבה הלכה לאופרה העירונית ועטתה את מיטב מחלצותיה כדי להתאים לסטנדרט. כיוון שהמלונות הוזמנו יחסית ברגע האחרון, מצאנו רק אחד במחיר סביר וגם הוא בשכונה מרוחקת ממרכז העיר. לא באמת היה לנו אכפת – נסענו אליה בדיוק כפי שנסענו לפרנקפורט ושטרסבורג: המטרה היתה בזל וכל היעדים האחרים היו תחנות אקראיות בדרך אליה.

Nacker

שמים כחולים ביום השני

התחנה המרכזית, שנמצאת בשיפוצים מאז ינואר 2017 (ועד 2023), עצומה, רועשת ומלאת יונים. לא יצאנו אל העיר ומיד המשכנו בדרכנו למלון, שנמצא במרחק תחנת S אחת וכמה דקות הליכה לאורך כביש עירוני סואן. ברחוב זיהינו חנות מזרונים (או אולי מכבסת כספים), סלון יופי, בית ספר לנהיגה, מספרה ומסעדה אחת שקיווינו לאכול בה, אך התברר שהיא סגורה בימי שני. מצידו השני של המלון היו אתר בנייה ופסי רכבת ואנחנו תכננו להעביר את הערב שרועות על המיטה, צופות ברכבות חולפות. אבל אם חוזרים באותה הדרך שבה הלכנו וממשיכים ברחוב שממנו פנינו בהלוך, מגלים שהמלון שוכן כמה דקות ממרכז העניינים של Bad Cannstatt, אחד המחוזות החיצוניים של העיר. באד-קאנטשטאט, כך למדנו בדיעבד, הוא האזור העתיק והמאוכלס ביותר של שטוטגרט ואחת העיירות בעלות ההיסטוריה המשמעותית ביותר בה.

Weinstube Klösterle

המנזר מ-1463, שבו שוכנת המסעדה

אבל את כל זה לא ידענו כשצעדנו רעננות ומקולחות לכיוון המרכז, שאותו כינינו שפנדאו, על שם השכונה הברלינאית המרוחקת, שמתעקשת להמשיך להתקיים כעיירה עצמאית. מדרחוב ובתי עסק גנריים, מסעדות ובתי יין לרוב. שוטטנו לקצה אחד ומצאנו את תדאוס הטרול (Thaddäus), שם העט של מספר הסיפורים והעיתונאי האנס באייר (Hans Bayer). הכיכר הנושאת את שמו צמודה לנהר הנקאר (Neckar), ושם הבחנו בשלט הנושא את שם המסעדה שחשבתי שאולי נאכל בה. כל כך שמחתי שנמצאה כך במקרה והתלהבתי לראות שעל דלת מבנה המנזר המרשים מתנוססת מדבקה דהויה של מדריך מישלן, שכלל לא הבחנתי ששמה אחר. רק בשובנו הביתה הבנתי שמה שראינו היה שלט לקידום אירוע של המסעדה שחיפשתי, ולא המקום עצמו. אבל הבלבול שנפתר רק לאחר מעשה היה לטובה, כי הוא הוביל אותנו לארוחה שוואבית ערבה לחיך.

Weinstube Klösterle

התפריט, בכתב יד מחובר ומלא אופי, הפך את הקריאה למשימה מאתגרת, שכללה ניחושים ושימוש במילון. רק כששאלנו את המלצרית העסוקה שיצאה ונכנסה מהחצר לחלל המסעדה לפירושה של מילה מסוימת, היא הציעה תפריט באנגלית. עד אותו הרגע, אוצר המילים שלנו והאופן שבו התבטאנו הסגיר זרות מסוימת, אבל לא במידה שתחייב תפריט למתקשים. בחצר היה קריר ונעים והריזלינג, שהגיע בכוס זכוכית מפתיעה, היה מדויק בחמיצות ובמתיקות בו זמנית. הסלט הקטן, שבו נכללו כמה ירקות עם טעם וכף של סלט תפוחי אדמה תוצרת בית, הגיע לפני המנות העיקריות ונלעס שתי דקות בדיוק לפני בואן. קציצות (Fleischpflanzerl) ברוטב בקר ופלפלים של שף מאוהב ושפצלה, ומחבת עם תפודים קלויים, נקניקיית דם ונקניקיית כבד וביצת עין. היא זכתה לשם ״גן עדן וגיהינום״ (Himmel und Hölle), ואני הסכמתי עם חלקו הראשון. זה היה שבוע של רצף טעים במיוחד, שכבר זמן רב לא התענגנו על שכמותו, ככל הנראה מאז טורינו. שכחתי כמה טעימה ומעניינת יכולה להיות ארוחה במסעדה, משהו שכמעט ולא מצליח לקרות בברלין. לא ככה.

Stuttgart Stuttgart Stuttgart

את שארית הערב העברנו בבהייה קלה ברכבות החולפות ולא ספרנו אפילו עשרים קרונות לפני שנרדמנו. אחרי שיטוט עצל ביום המחרת הבטחנו שעוד נשוב ונשתדל לבקר גם בשטוטגרט עצמה.

]]>
https://air-freelance.com/2361/feed/ 0
חבל שהיית ולא רק חלום https://air-freelance.com/2294/ https://air-freelance.com/2294/#respond Sun, 15 Oct 2017 11:16:08 +0000 https://air-freelance.com/?p=2294 Share

שלט האזהרה ניצב לפנינו ואנחנו סרבנו לראותו. עוד כשחיפשנו מה יש לה לתיירת הממוצעת לעשות בוופרטל, לא הניבו חיפושי הרשת שלנו דברים מסעירים במיוחד – היו רק שניים: הרכבת התלויה וגשר הלגו (לא נעביר עליו מילים, הוא פיקטיבי לגמרי).

גשר הלגו, וופרטל גשר הלגו, וופרטל גשר הלגו, וופרטל

כיוון שלא מצאנו מקום אחר לישון בו באזור, החלטנו שבמקרה הכי גרוע פשוט נצא ונטייל ממנה. אולי היינו צריכות להסתובב כשראינו את תאי שמירת החפצים של הדויצ׳ה-באן כשהם עטופים בסרטים אדומים-לבנים שהתנופפו ברוח. כמו השיר הנורא הזה על המלון שאי אפשר לעזוב אותו אף פעם, כך היינו צריכות להבין שאם לא נקפוץ בחזרה על הרכבת (ולא משנה לאן היא נוסעת) זה לא ייגמר בטוב.

וופרטל

אומרים שהיה פה שמח?

אבל התעלמנו מסימני האזהרה ומהיונים וערימות הלשלשת, אלה מנת חלקן של תחנות רכבת רבות בעולם – גם אלה שאינן פרוצות לרוחות ומגנות על הנוסעים והשבים, על אחת כמה וכמה תחנות שנמצאות בשיפוצים. שתי דרכים עומדות בפני היוצאת מהתחנה המרכזית בוופרטל: האחת כוללת מסע על גשר מאולתר ומדרגות רשת, שבסופן מפגש עם אזרחי תחנת הרכבת התלויה והפסאז׳ האפלולי שרוחש תחתיה; השניה משלבת הליכה אתגרית על הכביש שמוקף אתרי בניה מעלי אבק. אותו האבק ילווה אתכם גם בדרך הראשונה, אלא אם התמזל מזלכם לצעוד בגשם שמלחלח אותו.

וופרטל

פריץ, איש הסוכר בכיכר השוק

בחרנו בדרך הראשונה, כי פנינו היו למרכז המידע לתייר בכוונה לאסוף מפה וברושורים. כשמצאנו אותם למדנו שיש הרבה מה לראות – מחוץ לוופרטל. אבל גם אז לא ויתרנו. הלכנו למלון ומשם לארוחה בבית הקפה שמול העיריה וכיכר השוק. בעיר אחרת ודאי היו נכתבים שירים על בית הקפה שמול השוק – בטח כתבו כמה אודות זה שבו ישבנו בדיסלדורף השכנה – אבל על זה של וופרטל חבל לכלות מילים. אכלנו בו שתי ארוחות ושתינו כמה כוסות יין, והתרשמנו שגם עובדיו אורחים בו בלית ברירה.

וופרטל

ביתו של פרידריך אֶנְגֶלְס ב״עיר העתיקה״

הגשם המשיך לרדת ברוב שעות היום והלילה. וופרטל, כך אמרו לנו אחר כך חברינו הגרמנים יודעי הדבר, ידועה בכמויות המשקעים המרשימות שלה. אז ויתרנו על שוטטות בבתי כלבו עצומים ומדידת בגדים שלא התכוונו לקנות, ונכנענו להיעדר הקסם של חדר המלון המָהוּהַּ שלנו, שממנו – יש! – אפשר להשקיף על בית הקפה העגמומי.

Schwebebahn Schwebebahn Schwebebahn

יש בסביבתה של וופרטל מסעדות מעניינות, אך בעיר עצמה, Leider nicht. הלכתי לקנות סיגריות ולראות אם משהו מסתתר ברחובות שמעבר לבתי הכלבו. חציתי את הכביש שבין כיכר השוק לבין העיריה ונכנסתי ברחוב שמוביל לבית הכנסת הישן. אותו לא מצאתי, אבל פאב שהרגיש מוכר והגיש גם אוכל חם דווקא כן. בילינו שם את הערב בשיחה עם אוּדוֹ הטבח, שהחמיא לעיר כשכינה אותה ׳מואביט׳ של דיסלדורף, ועם המוזגת הפולניה-יהודיה שסיפרה לי את קורות חייה והזמינה אותנו לוודקה. התנחמנו במזון, שתיה ודיאלקט מובן יותר מזה הברלינאי.

קפה פרידריך

מנות ווסטפליות מנחמות

ביום המחרת ניסינו, יחד ובנפרד, לחבב את העיר ולמצוא בה בדל קסם, נצנוץ מעורר השראה שפינה באוש ראתה ואנחנו לא, אבל לא מצאנו דבר. וזה מצחיק, כי שתינו למדנו על קיומה של וופרטל באותו הזמן וזרעי הרצון הלא מודע לנסוע אליה נזרעו עוד לפני שעלינו יחד על מטוס. את היום בילינו בנסיעות הלוך ושוב ברכבת המרחפת, יחד ובנפרד, וחיפשנו אחר משהו שכנראה לא קיים. אם נניח בצד את העובדה שהיא הסכימה להיכנס לקופסה שמרחפת באוויר, ניתן לומר שהדבר הכי מסעיר היו ארבעת הכרטיסנים שעלו בו זמנית על רכבת שהיו בה פחות מעשרה נוסעים.

את אותה אדריכלות מהפנטת של פינה לא מצאנו בשום מקום, גם לא שום דבר שיכול לעורר השראה. כשחבר אמר לי שזה בדיוק העניין, שפינה הצליחה ליצור את כל הדברים המופלאים האלו מתוך וופרטל, נרקמה בראשי פרשנות אחרת לרקדנית עצומת העיניים, שמשוטטת פרושת זרועות ברחבי במה גדושת כסאות עץ שחורים נטולי חן.

אולי העיר ירוקה משראינו, טיילנו רק בגן הבוטני הירוק והעגמומי. תערוכת הפרפרים האקזוטיים היתה כנראה האטרקציה המרכזית שלא ידענו להעריך, ואפילו הביקור בבית הקפה ״הכפרי״ הסתכם בסתמיות: מרק מימי מהרצוי ועוגת רוסישצופקוכן, שהיתה יכולה להיות בסדר אם מעולם לא אכלת את זו של קפה ראום בפרנצלאואר ברג.

וכך מצאנו את עצמנו מבלות שעות מול הטלוויזיה העתיקה בחדר המלון, צופות בערוץ ששידר שידורים חוזרים מהיום לפני אי-אילו שנים בהיסטוריה. מהדורת החדשות דיווחה על מחאת רופאי השיניים במדינה, פצצה בלונדון, המלחמה בגרוזיה ומעללי בוריס ילצין ב-7 באוקטובר 1992, חדשות האופנה ששודרו אחרי זה היו מזעזעות לא פחות. רק קולו הבוטח של בוב רוס, הצליח להפנט אותנו בפרקים רצופים של "The Joy of Painting״. מכתבים רבים הגיעו אליו, סיפר רוס – שתוכניתו שודרה בשנים 1983-1994: 31 עונות ו-403 פרקים – עם בקשות שיסביר כיצד מציירים ״נוף ים״. רוס, שנדמה שבאמת קרא כל אחד מהמכתבים שנשלחו אליו, בחר ללמד את הצופים איך לצייר סצינת ים לילית: כל מה שהוא עשה במשך חצי שעה היה להחזיק פלטת-צבעים ביד אחת ולצייר ביד השניה בעודו מקריין את מעשיו. אין עוד נפש חיה באולפן, שתי מצלמות מעניקות לצופים שתי זוויות בלבד: לעיתים נפתח הפריים ומתמלא ברוס עצמו, פעמים אחרות נראות רק ידיו. המונולוג הארוך שלו נדמה טבעי לגמרי, אולי התחבא שם טלפרומטר ואולי הכל שונן בראש. טון דיבורו הרך הטיל עלי שינה ממנה הקצתי שוב ושוב, בכל פעם שבה ניער את מכחולו אחרי השטיפה – כפי שנהג לעשות מדי כמה דקות בחדווה.

התחנה של וופרטל נמצאת בשיפוצים מסיביים שצפויים להימשך עד שנת 2020, כך מבשרים השלטים הסובבים אותה, מהם נפרדנו לשלום בצאתנו מהעיר. תאי שמירת החפצים נראו עלובים עוד יותר במבט מהרציף בו המתנו לרכבת שתיקח אותנו למונסטר היפה. אפילו לא הבטנו החוצה מהחלון כשעזבנו את מה שייזכר לעד כאחד המקומות המדכאים בעולם. לפחות הצלחנו לצאת.

וופרטל וופרטל וופרטל

]]>
https://air-freelance.com/2294/feed/ 0
משפחתי וחיות אחרות https://air-freelance.com/2233/ https://air-freelance.com/2233/#respond Fri, 01 Sep 2017 08:03:27 +0000 https://air-freelance.com/?p=2233 Share

על קיומו של גן החיות השני בברלין למדתי לאחר שנודע לי על היוולדו של דב קוטב קטן בשם פריץ (Fritz). כמה ימים מאוחר יותר היא קנתה מתנה לחג המולד: זוג כרטיסים לביקור ב-Tierpark של ברלין.

גני חיות הם מקומות שמעוררים רגשות מעורבים, וה-Zoo שבמרכז העיר תואר על ידה כמקום עצוב. גם כניסה חינם לא פיתתה אותי, ולכל היותר הסתפקתי בלקבוע לכוס קפה במרפסת קניון המעצבים הצמוד, המשקיפה על ישבני המקוקים המזוקנים, הבבונים והדורבנים. נדברנו לבקר שם באביב, במהלכו אמור היה פריץ (שמאז מת מסיבוכים של דלקת הכבד) לעשות את הופעתו הפומבית הראשונה. לבסוף, ביום קיץ נדיר, כזה שלא נשטף בגשם זלעפות ובו חל יום הולדתי, הגענו למקום שהפך בין רגע לאחד האהובים עלי בעיר.

קצת כמו במסע לעיר חדשה, תכננתי את מסלול הנסיעה כך שניכנס בשער הצפוני ודרך הארמון, נסיים בביקור אצל הדובים ומחנות המזכרות – שבה לא נקנה שום דבר – נצא ישר למדרגות המובילות לתחנת הרכבת. כך מצאנו את עצמנו נוסעות באוטובוס 194 במשך רבע שעה דרך שכונת רומלסבורגר (Rummelsburger), ופרידריכספלדה (Friedrichsfelde), שנראתה כמו אחותה המזרחית של רייניקנסדורף (Reinickendorf).

ה-Tierpark הוא גן החיות הגדול באירופה, שמתפרש על פני 160 דונם, והפך מגן חיות קטן לספארי העצום שהוא כיום בתוך כשנה. הגן נמצא בשטח גני ארמון פרידריכספלדה, שושלת שאחרון צאצאיה הלך לעולמו ב-2015 וכל בניה קבורים בחלקה קטנה שלא מסומנת במפות; או שתבחינו בה בדרככם או שלא, קצת כמו המטרופול פרסול בסביליה.

שדרה נאה עם עצים עבי גזע מקבלת את פני הבאים בשער הארמון וכולם מוזמנים להיכנס, על טפם וכלביהם, שמגלים לראשונה שיש בעולם יותר מאנשים, חתולים וכלבים אחרים. אחת מהם, טיילת ותיקה, רעדה בבעתה מריח הפילים ולבה יצא למירוץ סביב עצמו כשהצגתי בפניה את החתולות. טיגריסי סומטרה (Sumatran tiger) לחמו ביניהם על הזכות להשתעשע בכדור פילאטיס, אבל שולי לא היתה בטוחה אם להפנות את המבט אליהם או לכלבים הרבים שהסתובבו בשטח הפארק. היו גם אנשים: זוגות מבוגרים, יחידים עם מצלמות ועדשות טלסקופיות שלא היו מביישות ביקור בספארי אמיתי, זוגות צעירים, קייטנים, תיירים ומי שנדמו לי כבעלי כרטיס שנתי שבאים לפה מדי פעם, עם הכלב או בלעדיו.

קופים וקרנפים, ג׳רפות וצבאים, עגורים ותוכיים בני תתי זנים שונים, גמלים ונשרים, ארנבים ותאואים, צבאים, כלבי ערבה ודורבנים, פילים ופנדות אדומות. למעלה מ-9,000 חיות יש בגן החיות הקסום הזה, ואיני יודעת אם השפריריות המעופפות והסנאים המשוטטים נכללים במניין. שביליו של הפארק מתפרשים על פני למעלה מ-20 ק״מ וכה נעים לשוטט בהם. מאחורי בית הקופים מתפתל שביל במעלה הר תלול למחצה, עם ציפורי טרף ויונקים שהגיעו מאסיה. שני חתולים משועממים הסתוו בצורה מרשימה בינות הסלעים ומהנקודה הכי גבוהה אליה ניתן לטפס ראינו את מגדל הטלוויזיה.

למרות שניסינו לא הצלחנו לראות את הכל. כמו בביקור במוזיאון, תמיד יש חלל אחד שנשכח ועבודות מהאוסף הקבוע שמושאלות תמיד למוזיאונים אחרים. את הקנגרו פספסנו, האריה הושאל לגן חיות אחר עקב שיפוצים, והדובים החומים והשחורים התחבאו אי שם מעבר לתחום הראיה. ואולי זו סיבה לביקור חוזר בעוד זמן לא ידוע, נניח כשיסתיימו השיפוצים בבית חיות הטרף.

בילינו את הדקות האחרונות בחנות המזכרות – שבה לא קנינו כלום כמצופה – ויצאנו למסע הביתה. בדרך עצרנו לאכול במקום שמגיש את ההמבורגר הכי טעים בעיר, שלמרבה המזל נמצא במסלול הנסיעה חזרה. עוד יום הולדת נפלא בחיק משפחתי וחיות אחרות.

]]>
https://air-freelance.com/2233/feed/ 0
תמונות של אחרות https://air-freelance.com/2192/ https://air-freelance.com/2192/#respond Fri, 07 Jul 2017 15:54:52 +0000 https://air-freelance.com/?p=2192 Share

באמצע חודש יוני נסענו לשלושה לילות לבית-נופש מהמם על הים הבלטי. חמש בנות, שני כלבים ומצלמה אחת שעברה ידיים

אין הרבה צורך להכביר במילים, בטח לא אחרי הפוסט הזה של לירז, ששכחה את הטלפון החכם שלה בבית ומצאה את עצמה מסתובבת עם המצלמה שלי במקום. כשבעים תמונות צולמו בימים האלו, על אף אחת מהן אני לא יכולה לקחת קרדיט. המצלמה עברה בין כולן וככה זה נראה בסופו של דבר.

]]>
https://air-freelance.com/2192/feed/ 0
סוף שבוע בניס https://air-freelance.com/2164/ https://air-freelance.com/2164/#respond Tue, 16 May 2017 15:33:49 +0000 https://air-freelance.com/?p=2164 Share

איך סלחתי לצרפת ב-12 דקות כפול 240

הטיילת בניס

הטיילת בניס


אני לא מצליחה להיזכר אם היו אלו ארבעה ימים או שבוע וארבעה ימים מאז הפגישה הראשונה שלנו, אבל עוד לפני שזוגתי שתחיה ואני ׳יצאנו מהארון׳ בפני החברים שלה, היא שידכה ביני לבין כמה חברים שחיפשו מפיקה לערב הרצאות. ביום שישי בצהרי היום התיישבתי – למה שהתברר כראיון עבודה – מול שלושה אנשים, ששאלו אותי שאלות נורא חכמות, שלא הבנתי את הקשר שלהן לעבודת ההפקה הנדרשת, וניסיתי להנמיך את השיחה לסוגיות הפרקטיות. הנחתי שאוכל להתמודד עם מה שזה לא יהיה שהם צריכים, אבל לקח לי זמן להוציא מהם רשימה מסודרת.

מאז הפגישה הראשונה עברו כמעט שש שנים, מה שאומר שגם מיטל ואסף, ולתקופה מסוימת גם 12 דקות, חלקו איתי שישית מחיי, כשרוב הזמן אסף (ולירון שלו) בברלין, אנחנו נודדות בין ערים ובסוף מתיישבות בברלין ומיטל (ונדב) רוב הזמן בתל אביב, עד שבקיץ שעבר עברו להתגורר לשנה בניס עם לב שלהם. אנחנו כבר בילינו עם מיטל, שבאה באוטובוס לטורינו לסוף שבוע, ועכשיו נסענו לבקר אותם בניס עם אסף ולירון שלו.
הטיילת בניס
כך יצא שבילינו בניס את אחד מסופי השבוע הכי גשומים בעיר (המתפארת ב-300 ימי שמש בשנה), שהיה במקרה לגמרי אחד מסופי השבוע השמשיים הראשונים בברלין (שמופתעת מדי פעם כשזורחת בה השמש). היינו שלושה זוגות מהגרים עם ילד חמוד אחד, משוטטים ברחובות ובטיילת למרות הרוחות ומחפשים מחסה וכוס יין כשהגשם מתחיל להעיק. ניס הצליחה לשבור את החרם על צרפת, שהחזיק מעמד מאז ה-26 בנובמבר, 2012 – אז קנינו כרטיס נוסף רק כדי לחזור יום קודם מהביקור השני בפריז, שהיה עוד יותר מחריד מקודמו, אבל היה שווה את כל הסבל בזכות זה.

את פריז וליסבון אנחנו שונאות באותה מידה מסיבות שונות לחלוטין. כבודה של פורטוגל ניצל בזכות העובדה שהכרנו את פורטו לפני שהגענו לבירה בעלת יחסי הציבור הטובים, וגילינו עיר דהויה ומטונפת. גם היונים שמילאו כל פינה בעיר, שפשפשיהן התלוו אלינו להמשך הטיול בפירנצה, הזכירו את אותן היונים המטונפות המתעופפות ברחבי פריז. משתיהן גם נסענו ליום אחד: מפריז לביקור בבית של קלוד מונה בז׳יברני, ומליסבון ליום שיטוט בעיירה הציורית קשקאיש, שהיתה קצת מיותרת, אבל לפחות הוציאה אותנו מהלכלוך.
שחפים בניס שחפים בניס שחפים בניס
כמו בפורטו, גם בניס, שהצילה את כבודה של צרפת, יש שחפים. לא רק בטיילת או בבניינים הצמודים לים כמו בליסבון, אלא בכל העיר. גם האוכל בה, בדומה לאוכל של פורטו, היה משמח יותר מזה שנמצא בערי הבירה; האנשים היו נעימים יותר למראה; הרחובות המו בשקט; האנשים הלכו לאט; היין ערב יותר לחיך.

הביקור הראשון שלי בפריז היה הרבה לפני שהמציאו אותה, בטיסת קונקשן בדרך לתאילנד עם החבר. בטיסה הלוך עמדו לרשותנו כמעט 12 שעות לבלות בעיר, וכיוון שהגענו בשעות הבוקר וכוחנו במותנינו, עלינו על אוטובוס לשער הניצחון והתחלנו לצעוד לאורך השאנז אליזה, מעבר לפלאס דה לה קונקורד, גני הטולרי ומוזיאון הלובר. אני זוכרת ששום דבר בלבוש שלנו לא הלם ביקור בפריז, בטח שלא כפכפי הקרוקס הצבעוניות שנעלנו, אבל לא היה לנו אכפת מכלום באותה התקופה. אני זוכרת שהבטתי על האנשים שישבו על כסאות נוח מול אגם קטן באמצע פארק במרכז העיר, ושאלתי את עצמי איך נראים החיים כשיש לך אפשרות לשבת על הדשא מול מים ביום שמש נעים, ולקרוא ספר או לנמנם ככה סתם.

Jardin des Tuileries

גם כשבאתי איתה ב-2012 הם עדיין ישבו מול המים ביום שמש נעים


והחיים האלו טובים יותר, הבנתי כשהביקורים בערים אחרות הצטמצמו לשבוע עד עשרה ימים ואני הפכתי מנוודית למהגרת. אחרי שנתיים בעיר אני קצת שמחה על בוא הקיץ, עם הימים הארוכים והלילות הנעימים, ומחכה לימים שבהם אוכל לשבת על הדשא מול המים ביום שמש נעים ולקרוא ספר או לנמנם ככה סתם. מזג האוויר הוא זה שמכתיב איך ייראה היום ולעיתים גם מצב הרוח. כעת ימים נעימים שוררים בברלין, הנסיעות לטורינו ולים הצפוני מתקרבות במהירות ואחריהן יגיע הקיץ המוזר, שבסיומו שוב יחלו החגים. את ימי החופש האלה ננצל כנראה לביקור בשטרסבורג וסביבתה, כי מבחינתנו פריז יכולה לחכות למישהו אחר.

]]>
https://air-freelance.com/2164/feed/ 0
לברוח מהעיר בלי לצאת ממנה https://air-freelance.com/2123/ https://air-freelance.com/2123/#respond Wed, 05 Apr 2017 19:43:50 +0000 https://air-freelance.com/?p=2123 Share

מאז שהתגוררנו שלושה שבועות בסירה במרינה בתל אביב לא ישנו כל כך טוב, ואחרי שהרוגע שאפף אותנו עם שובנו מהעיר ההיא התחלף עד מהרה בקדחת עבודה מצידה, שמחתי על העובדה שאת הלינה לליל יום הולדתה סגרתי עוד ב-2016.

Rummelsburger See Berlin

שקיעה נוגה


בשהות הראשונה שלנו בברלין ראיינתי שני אחים שהקימו אתר המרכז מקומות לינה ייחודיים מרחבי העולם. מלבד כמה פעמים לאחר פרסום הראיון, בהן ביקשתי מאחד מהם לשלוח לי תמונות של מקומות שמצאו חן בעיני בניוזלטר שלהם, לא החלפנו מילים מיותרות. כמה חודשים אחרי שהגענו לעיר בפעם האחרונה, הצעתי לו שניפגש לבירה. אחרי הפעם הראשונה – בה הרגיש צורך (מוזר אך טבעי) לקחת אותי לשוק האוכל Markthalle Neun ואני לקחתי אותו משם ברגל עוד חצי שעה עד שמצאנו בר רגיל, שמוזגים בו בירה, שיש בו מקומיים ולא מאות תיירים ושאפשר לנהל בו שיחה – סיפרתי לו על הבר השכונתי ומאז נפגשנו רק בו.

Rummelsburger See Berlin Rummelsburger See Berlin Rummelsburger See Berlin
אחד המקומות שמצאו חן בעיני עוד בימים שהאתר שלהם כלל רק כ-120 רשומות, היה בית-סירה באגם קטן במזרח ברלין, קרוב מאוד למקומות ששוטטתי בהם, אבל תמיד בצד האחר של הנהר. כשחיפשתי משהו מוצלח לכבוד שנתה ה-41 עיינתי לעומק בתיאור המקום, ופתאום הבנתי שידידי החדש הוא בעצם הבעלים של הקסם על ים כנרת הזה. שולי, שהרעיפה עליו חום וזנבנבה בכל פגישה, הצליחה לבטל באופן חד פעמי ועל בסיס היכרות קרובה את האיסור על בעלי חיים, ולי נותרו חודשיים ומחצה להסתיר את כל ההתרגשות הזו מפניה.

Rummelsburger See Berlin Rummelsburger See Berlin Rummelsburger See Berlin
השנים שחולפות מרככות קמעה את זוגתי שתחיה, שלראשונה הסכימה לשתף פעולה באופן מלא מהרגע שהבינה שקורה משהו ביום הולדתה; קצת כי הרגעתי אותה שאני לא עורכת לאנשים מסיבות הפתעה, רק מארגנת הפתעות, וקצת כי היא כבר יודעת שאני נהנית מזה כילדה. בגדים נארזו בלילה לפני לפי הוראות מדויקות; בבוקר סגרתי את הצידנית עם אוכל שהיא אוהבת שיספיק ליומיים; הצטיידנו בקצת שתיה, הרבה סיגריות ושני ספרים ומעט אחרי חצות היום ירדנו בתחנת אוטובוס שנראית כמו אמצע שום מקום.

Rummelsburger See Berlin Rummelsburger See Berlin Rummelsburger See Berlin
וכך חלפו להם יומיים רגועים מאין כמותם, עם קצת שוטטות על הטיילת הבורגנית שעודה נבנית מול שכונת ׳חוף רומלסבורגר׳ (Rummelsburger Ufer), שאין בה בר עישון במרחק 54 מטרים מן הבית, אך יש בה אגם מלא ברווזים ונוף של פסי הרכבת, מגדל הטלוויזיה והכנסיה של בית הקברות Alt-Stralau. לא עשינו שום דבר ראוי לציון מלבד האכלת הקמין בגזרי עץ, עיון בספר המלצות לברלין באריזה מהודרת ובהיה במים.

Rummelsburger See Berlin

הדיירים הלא בורגנים

Rummelsburger See Berlin

דברים שרואים משם

Rummelsburger See Berlin

ההיא שהעירה כל בוקר את רוני

]]>
https://air-freelance.com/2123/feed/ 0
קבלו אותו בתופים ובמחולות https://air-freelance.com/2100/ https://air-freelance.com/2100/#respond Sun, 19 Feb 2017 22:21:33 +0000 https://air-freelance.com/?p=2100 Share

גבירותיי ורבותי אני שמחה לספר לכם שצדקתי: לאחר למעלה משבוע של שיטוטים, גישושים, רחרוחים וצילומים אני יכולה להכריז בוודאות: האביב כבר כאן. עיון בלוח השנה ובשקיות הזרעים לימד אותי שמעט מוקדם לו, אך כמה ימי שמש ומעלות החרידו מרבצם עדויות חד משמעיות.

09.02.2017

אני זוכרת שגם בשנה שעברה התרוצצתי ושבתי הביתה בהתרגשות לבשר על בואו, אך הספקנית סירבה להאמין כי בינתיים התכסו השמיים בעננים, ואני לא הבאתי הוכחות. כבר בשבת שעברה חזרתי ובידי עדויות מצולמות, אותן חיזקתי בתארי את פיסונת האדמה הלחה שחזיתי שתהפוך לבוצית בעוד ימים ספורים, ערימות העלים שנאספו בשולי גן-הקברות ושכבת הכפור עליהם נמסה כליל והם רכים רכים ושלט שנתלה על חנות הפרחים הוותיקה שנסגרה עם הבטחה לשוב באביב.

11.02.2017

ומאז אני אוצרת כל פירור שנקרה על דרכי: גבעולים צהבהבים של נרקיסי הבר שיפרחו בקרוב; ניצנים ראשוניים של עלים בשיחים המעטרים את השבילים המובילים לרחוב הראשי; תחילתה של הפריחה בשני עצי פריחת הדובדבן שאני זוכרת את מיקומם (השני באלכסון מהכניסה הראשית וההוא שעומד בפיתול היוצא ממשעול ערימות העלים); הינשוף הסולרי במרפסת שנדלק לראשונה מזה חודשים לאחר שקיעת החמה, שלא רק שטרחה להפציע, להאיר ואעז לטעון – לחמם, גם נשארת כל ערב עוד כמה דקות מאוחר יותר; השלוליות שנקוו מתחת לעצים כמה ימים לאחר שנדמה שהם קפאו בהן לנצח; פעילות ערה ומתוזמרת במיוחד בגזרת בעלי הכנף; בוץ שכבר מטנף את הסוליות; ציצית ראשונה של גבעולים מבצל שתלתי בגינה שמול הבניין בתחילת החורף; ואדמוניים ממשפחת החרקים מסדרת הפשפשאים, אך יש להביט היטב כדי לראותם כיוון שעדיין משוטטים בזוגות לכל היותר וטרם התקבצו במאותיהם עד כי ניתן לזהותם מרחוק.

12.02.2017

כל ספק שהיה בקרב ספקנים הוסר היום באופן מוחלט למראה כניסתם של גווני הלבן והסגול לחגיגה המתגברת, ולי נותר רק להנות מנזקי ההתחממות הגלובלית לעת עתה ולשוב לשוטט.

]]>
https://air-freelance.com/2100/feed/ 0
יום לימודים ארוך: שיעור מולדת https://air-freelance.com/2074/ https://air-freelance.com/2074/#respond Sun, 19 Feb 2017 17:14:33 +0000 https://air-freelance.com/?p=2074 Share

ארבעה ימים יספיקו, הסברתי לה כשתכננו את הביקור האחרון בתל אביב. ארבעה ימים בהם קצת נתרוצץ ממקום למקום, נקפוץ מפגישה לפגישה, נספיק להקדיש רק מעט זמן לכל מי שחשוב וקצת יותר זמן למי שחשוב קצת יותר, לא נישן הרבה, לא ממש נאכל ונחזור הביתה לשולי לפני שנספיק להתעצבן לזכר כל הסיבות שעזבנו. "אני מרגישה כאילו הלכתי לישון ביום שני והתעוררתי עכשיו, והיה לי חלום ארוך עם מלא אנשים שאנחנו אוהבות והיה בו חם״, היא אמרה לי בשובנו.

אחת הארוחות

שיעור ספורט
הבנתי אותה וכל מה שרציתי היה לחזור ולישון, כי גופי דאב מן החלום. במשך ארבעת הימים השכמנו קום, נפגשנו עם החברים וקרובי המשפחה החשובים לנו, במפגשים אישיים, קבוצתיים (ואחד ספונטני), וניהלנו כל כך הרבה שיחות שבשעות הבוקר נשמענו צרודות. הבנו שבזמן הקצר הזה דיברנו יותר ממה שדיברנו עם אנשים אחרים במשך חודש שלם.
תל אביב מפורסמת במסעדותיה, אך מעטות מהן הצליחו לשבות אותנו בקסמן הישן ורוב הזמן שוטטנו בין כוס קפה אחת לזו שאחריה. לא הרגשתי בחוץ בנוח כמו בעבר, העיר הפכה מוזרה בעיני וכיעורה כמו החריף בשנה שחלפה.

שיעור לשון
מלצרים שפונים בגוף שני רבים וכוללים את עצמם בשאלה, כאילו עוד רגע יצטרפו לשולחן ויאכלו את מה שיוחלט כשתתקבל התשובה לשאלה ״חברים, מה נאכל היום?״. תחושת המקומיות או הזרות במקום מסוים נובעות במידה רבה מהאופן שבו האדם מרגיש בנוח בשפה המדוברת סביב. הבנת המילים כשלעצמן מהווה חלק משמעותי מתחושת הנוחות, אך גם לסגנון המדובר והכתוב ולדקויות הקטנות בין השפות יש משמעות גדולה. ״האוכל להשתמש בבקשה בשירותים שלכם?״ שאלתי-בלי-לחשוב מלצר פנוי מלקוחות, שמצאתי בכניסה לבראסרי. רק כשירדתי לשירותים המיתולוגיים הבנתי שדיברתי איתו ב״עברנית״, ערבוב בין הגרמנית שנחקקה בי לבין עברית ארכאית, שצלצולה מוזר כשהוא נאמר בקול במרכז תל אביב.


שיעור מוזיקה
רוב הזמן צעדנו בעיר הקטנה ברגל, מבולבלות מהשמש המסנוורת ומחוסר היכולת להחזיק בטמפרטורת גוף יציבה, שעלתה וירדה ללא הפוגה כל היום. לפרקים ביחד, מצביעות זו לזו על בניינים מתפוררים ומגדלים מסנוורים. לעיתים נפרדו דרכינו לכמה שעות ובהיפגשנו חלקנו סיפורים על הנעשה בצדה האחר של העיר. לא משנה לאן הגענו, זמזומה של העיר לא פסק אף לא לרגע ובשום רחוב שבו הלכתי לא שררה דממה. שיפוצים בדירות ושיפוצים בכביש, עבודות הרכבת הקלה, מזגנים, צפירות, כל כך הרבה צפירות, זמזום האופניים החשמליים, שיחות בקולי קולות במרחב הציבורי. שעות הלילה המאוחרות, לעומת זאת, הפכו שקטות מבעבר, וברחוב יהודה הלוי נסעו פחות מכוניות.

שיעור בחשבון
חברה טובה שלי עברה לפני הרבה שנים לניו יורק. בכל פעם שהגיעה לביקור, סגרתי לכבודה את הימים ביומן – מרגע הנחיתה ועד ההמראה. בביקורים הראשונים התחריתי על זמנה מול מעגל רחב יחסית של חברים, שלאורך השנים הצטמצם ושינה פניו. ההתבוננות על תקופת ההגירה שלה הכינה אותי במידה רבה משידעתי לתהליך ההגירה האישי שלי, ובפגישתנו הנוכחית – האחת תושבת חוזרת והשניה תיירת – נדמה שהחברות ארוכת השנים התחזקה בהבנה ההדדית של החוויה השונה שעברה כל אחת מאיתנו.

בחודשים האחרונים שוחחנו רבות על השינויים המתחוללים בקשרים השונים: אלה שהחזיקו מעמד ואלה שגוועו. שיתפנו בתחושותינו את הראשונים (חלקם היגרו בעצמם), כדי לנסות למסגר במילים את מה שקורה, את הפער שהלך וגדל מאז מסיבת הפרידה הראשונה, את החיסורים. עכשיו, בתל אביב, חילקנו את שעות היום והלילה בנמרצות ובשמחה בין אלה שאיתם צלחנו את המרחק והזמן. אליהם ואלינו הצטרפו גם מי שחיברו תמונת פלאפל לנקודת ציון, וביקשו להתראות. בסופו של דבר, התרגשנו לגלות שהסך הכל גדול מהסכום שאליו הגענו בבית.

בשביל זה הרסו את מרפאת זמנהוף?

שיעור גיאוגרפיה
כשחיכינו לפתיחת שער העליה למטוס בשונפלד, פגשנו במכר חביב ופטפטנו את הזמן. זו היתה הפעם הראשונה שפגשתי מישהו שאני מכירה בטיסה שעליה אני עולה, והרגשתי כמו קיבלתי עוד סמיילי זוהר על לוח ״כמה צעדים להשלמת ההגירה עשית עד כה״. כששאלנו זה את זו לכמה זמן אנחנו נוסעים, היה לי ברור שזה לא יותר מביקור. הבית כעת הוא בברלין.

מתגעגעים? בואו לבקרה

]]>
https://air-freelance.com/2074/feed/ 0