כרמן ואני בווינה

לפעמים הסיבה היחידה שאתה נכנס למקום חדש שלא ביקרת בו מעולם פשוטה ביותר: כי הוא נמצא מתחת לבית. הפעם היתה זו הדירה של אליאס ואווה – שני סטודנטים צעירים וחמודים, שנסעו לבלות את חופשת הקיץ עם משפחותיהם, ואנחנו זכינו בדירה המקסימה שלהם ברובע התשיעי בווינה.

כרמן וכריסטיאן

כרמן וכריסטיאן

כשהגענו לבניין חיכינו כמה דקות ואז הבחנו במסעדה הזו, שלא היה בה שום דבר שמושך את העין יותר מדי, חוץ מחבורת מבוגרים שישבה ושתתה בירה בצהרי היום. אולי הונחו בפניהם צלחות עם אוכל, אולי לא, אבל אנחנו היינו קצת מותשות מהמסע ורצינו להניח את מטלטלינו. כיוון ששתינו מסכימות שאם יש מקום מוצלח מתחת לבית הולכים אליו, והרבה, החלטנו לבדוק אותו בהזדמנות קרובה.

אני כבר לא זוכרת מתי היתה אותה הזדמנות קרובה, אני רק זוכרת שאת המסעדה הזו פקדנו יותר מחמש פעמים, ולא רק בגלל המיקום המנצח שלה, אלא בגלל שהכל שם היה כל כך טעים. היו עוד כמה מסעדות במרחק הליכה קצרצר, אבל האוכל של Carmen und Ich (כרמן ואני), החזיר אותנו ארבע קומות למטה פעם אחר פעם.

המסעדה נפתחה ב-1990 על ידי כריסטיאן ליוואדארו (Cristian Livadaru) המקומי ואשתו, כרמן, שהיגרה מרומניה כמה שנים לפני. למעלה מ-20 שנה אחרי, היא עדיין מחשבת את החשבון הסופי בראש תוך שהיא ממלמלת קלות בשפת אמה. השניים מקסימים ומסבירי פנים, ולקוחות המסעדה נשארים נאמנים לאורך דורות.

אם אתם רוצים מנות מומלצות, לכו על הגולאש או על הנקניקיות, אבל אולי תעדיפו להיות הרפתקניים ופשוט להצביע על משהו בתפריט, ניסיתי את זה כמה פעמים ולא התאכזבתי אפילו פעם אחת. גם פרוליין שולי, מבקרת המסעדות השמנמנה, לא התלוננה מעולם ותמיד זכתה לצ'ופר מהבעלים או הסועדים האחרים.

שולי מסתפקת באוכל של כלבים

שולי מסתפקת באוכל של כלבים

וככה זה נראה בסוף

וככה זה נראה בסוף

מידע שימושי לקורא:

כמה זמן צריך: שעה לארוחה, שעתיים למנוחה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *