יום יפה בסן סבסטיאן

זה היה יום שמש יפה, אחרי רצף של ימים קצת אפורים וגשומים. נסענו למעלה משעתיים, ברכבת נוחה למדי, עם שולי בלי התיק, וראינו קצת מהחבל הבאסקי. שעתיים ומשהו שהנוף שנשקף מהחלון, גרם לי לרצות לרדת כמעט בכל תחנה, ופשוט להישאר שם. אחר כך התחלתי לנסות להבין תוך כמה זמן, אנשים שעוברים שם מדי יום, מפסיקים להתפעם מהנוף. מתי הם מפסיקים לעקוב אחרי פיתולי הנהר, או לחפש את סימני העונה שהחלה בעצים ובשדות?

דון קיחוטה וסנצ'ו פנצ'ו – הדגם המוקטן של סן סבסטיאן

הנסיעה האיטית הייתה מתישה, אך הפילה עלי שינה קלה, כמעט עד שהגענו לסן סבסטיאן. זה היה יום מושלם, עם רוח נעימה מן הים, ושמש שעוררה געגועים למשקפי השמש שנותרו מאחור. שולי מצאה עד מהרה צ'וריסו עסיסי, וגדול, שנותר על הרצפה, ולקחה אותו איתה להמשך הטיול.

גן עדן לכלבים: שולי מצאה צ'וריסו ענק ברחוב

אנחנו אכלנו כריכים עם גבינה שסחבנו כל הדרך ממדריד, וחמון קדוש שקיבלנו מהשותף הגליציאני שנפרד מאיתנו עם שי. שוטטנו לאורך החוף, לעבר מבנה שרצינו לראות, ואז סתם תהינו וטעינו ושוטטנו לנו ברחובות העיר. יפה שם, ובני האדם שם נראים שמחים, ומרוצים מהחיים.