פאלוסים, ארוחות בוקר וספריה בוטנית

אני מחבבת את פולין, ארץ ירוקה ונטולת כבישים מהירים המכריחה את הנוסע בין עריה לעבור בדרכים החולפות בין כפר קטן אחר למשנהו. האדם או האפליקציה המנווטת, אינם בוחרים בדרכים הצדדיות כדי להתרשם מאורח החיים הכפרי, במרבית המקרים הדרכים הצדדיות הינן דרך המלך. כבר יומיים שאנחנו נוסעים בין חצרות בהן מתרוצצות תרנגולות אדומות כרבולת, כבשים צמריריות מלחכות עשבים, סוסים חומים ורכי-מראה שזנבם הצהבהב מסורק כמו לפני תצוגה, פרות ענודות פעמונים ושלשלאות ברזל כמו היו כלב השמירה, ערמות עצים להסקה לחורף שאינו נראה עדיין באופק ובני אדם שיומם נסוב סביב הטיפול בכל אלו ובתיהם ירוקים אף הם.

מוזיאון שופינה

מוזיאון שופינה

והארץ שטוחה וירוקה. כשאיננו עוברים בין נקודות היישוב הצנועות נגלים לעינינו שדות וחורשות, עצים שנדמים כקיסמי שיניים נטולי ענפים, ברושים ירוקי עד, שדות תירס, עצי ערמון וציפורים שנודדות למיטתן בשעות השקיעה הארוכות. והארץ עצומה והנסיעה בין עריה ברכב נמשכת שעות ארוכות וכמו לא נגמרת.

אהובי החדש

אהובי החדש

ורשה הייתה נקודת הפתיחה לטיול המשפחתי של משפחתה שהיא כעת גם משפחתי. מצאתי את היציאה הנכונה לנו בצנטרלנה ואמרתי לה, כמו לפני שלוש שנים ״תראי, יש פה רוסמן״, אך הפעם ידעתי שהוא ימתין לי שם וידעתי שלא מבטאים את ה-G בתחילת שמו. ורשה האהובה חיכתה לנו עם רחובותיה הרחבים, בתי המגורים העצומים ומזכרות מעידן של דיקטטורים. לא הרבה השתנה בה בשנים שחלפו, לפחות לא בעבר הצפוני של ג׳רוזלמסקה.

מלון הדירות בו ישנו שלושה לילות השקיף על מוזיאון שופינה וממולנו מעין קונסבטוריון ממנו עלו קולות פסנתר ותרגולי סולמות של מקהלת הגברים. בעודנו מחכות לנוסעים מתל אביב, חיפשנו אחר פירוגי להשיב את נפשנו ושוטטנו כדי להעביר את הזמן עד הלילה וכדי לראות את המטוסים שלא המריאו בשנים שחלפו מהמוזיאון הצבאי. נמיה שטיפסה לתא הטייס לא הצליחה אף היא להזיז אותו ממקומו.

לא גיליתי דברים רבים בביקור הקצר בוורשה: העבודה הייתה רבה, הטיול רב משתתפים וספטמבר מרגיש כמו אוגוסט לא חלף עדיין. אך האילוצים הללו הובילו למציאתם של בית קפה מושלם ולהתאהבות על רקע פאלי-קומוניסטי. בפינת הרחוב ממלון הדירות פועל מאז 2015 בית הקפה Labour אותו פקדנו מדי בוקר, מי לקפה מי לארוחת בוקר טובה לפני היציאה אל העיר. בסבלנות רבה שאלו המלצרים למבוקשנו ונענו ביעילות ובחביבות לכל בקשה מיוחדת. המנות שהוגשו העלו המהומים שהעידו על שביעות רצונם של הסועדים, ואני נתתי לה לשתות מקנקן החלב הטרי שהיה טעים בהרבה מזה שיש לנו בבית. ברחוב הניצב ניצב גורד השחקים הראשון של העיר שנבנה בשנות ה-60 על ידי יאן בוגוסלבסקי (Jan Bogusławski) ובוהדן גנבייבסקי (Bohdan Gniewiewski). במקור יועד המבנה לדירות נופש לפולנים מבוססים הבאים לבקר את בירתם וקומתו העליונה שימשה כמקפצה לאלו המחפשים אחר הקץ. ראיתי אותו מן המרפסת של החדר, מן הפארק בו שוטטתי עם שולי ואפילו ניסיתי להיכנס בשעריו ללא הצלחה. אולי בפעם הבאה אצליח.

בביקורנו הקודם הבטחנו לעצמנו שכשנחזור אליה נבקר בגג הספריה האוניברסיטאית, כי גם חודש של שיטוטים וחרישות בלי הפוגה לא הספיק לראות ולאכול את כל מה שרצינו. השמש כבר נעלמה מן האופק כשהגעתי לפסגת המבנה הבוטני המרשים. השעה בה לשמיים אין צבע והאוויר אפור כמו ברלין. השקפתי מרחוק על אהובי יצוק הבטון והבטחתי לעצמי, לו ולה לשוב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *