אביב בבית הכנסת של ה-SS

שבוע אביבי מלא בשיטוטים, מיני מזונות, ולטר בנימין, ומעט שואה

Schustehruspark

Schustehruspark

מצחיק לשבת ולנסות לכתוב על האביב אחרי שעתיים של גשם ושמונה מעלות בחוץ, אבל בעצם זהו האביב האמיתי שאליו ייחלתי כל כך הרבה. יש ימים שמשיים, יש ימים קרירים ויש ימים שבהם מזג האוויר משתנה כל כמה שעות. זו הפעם הראשונה שהגענו לברלין באביב, והוא כה נפלא שקשה לתאר.

ברלין

הנוף הנשקף מגינת החורף שלנו

לקח לנו כמה שבועות מורטי עצבים עד שמצאנו דירה לתקופה קצרצרה, ובסופו של דבר נחתנו היישר במערב העיר – בשכונה המהוגנת Charlottenburg. כמו בסיבוב הקודם, מצאנו דירה מרווחת למדי עם שני חדרים, מטבח מאובזר ו-Winter Garten שבו גם מותר לנו לעשן. בשיחות המקדימות סיפרה לנו בעלת הדירה על הנוף המלנכולי לטעמה: מצד אחד חלון המשקיף לחצר פנימית, ומהצד השני קיר מחורר מכדורים ממלחמת העולם השניה. רק כשהגענו לדירה והתחלנו לנסות להבין מה מקורם של חרירי הירי שמולנו, גילינו שבבניין שלנו פעל בית הכנסת "תורת חסד", שהוקם ב-1908 על ידי קבוצת יהודים אורתודוכסיים. בשל מיקומו של הבניין והיותו מבנה למגורים, הוא לא הוצת ב-9 בנובמבר 1938, אך בינואר 1939 אילצו הנאצים את העמותה שהפעילה אותו לסגור את המקום. בימיה האחרונים של מלחמת העולם השניה הפך המקום למבצר של אנשי האס-אס, ומקורם של חרירי הירי בחילופי אש עם יחידות הצבא האדום.

שיעתוק בעידן העכשווי

בימים הראשונים אנחנו נוהגות לשוטט בכל הרחובות הסובבים את הדירה שלנו. אנחנו לא מחפשות אחר שום דבר מיוחד, רק לבלוע בעיניים את השכונה החדשה. בשכונה שלנו, במרחק הליכה קצר מהבית, שוכנת כיכר ולטר בנימין, שהקשר היחיד בינה לבין הפילוסוף (בין יתר פועליו), היא העובדה שהבניינים שסובבים אותה נראים כולם כשעיתוק אחד גדול. בכיכר, שנבתה ב-2001 על ידי האדריכל הגרמני האנס קולהוף (Hans Kollhoff), תמצאו חנות לבגדי גברים יוקרתיים, מזרקת מים, מסעדה שעושה רושם יוקרתי וחנות אחת מיוחדת במינה, בה תוכלו ליצור מודל שלכם – או של כוכב העל האהוב עליכם – במדפסת תלת מימד.

צ׳יינה טאון זה כאן

הדירה שלנו שוכנת ב-Kantstraße, רחוב שהוגדר על ידי בלוג אחר כ״צ׳ינה טאון של ברלין״. מתחת לבית שוכנת חנות ״הלו קיטי״, שמוכרת חוברות מנגה ושאר צעצועים שמבוגרים כמוני אוהבים. מימין, משמאל ומצידו השני של הרחוב יש אוסף מסעדות אסייתיות עם פוטנציאל. בינתיים הספקנו לבדוק רק את Papaya, תאילנדית שלא עושה הנחות לחיך המערבי, אבל כן מדרגת את רמת החריפות. היא בחרה באחת מהמנות הספורות שאין לצידן פלפל בכלל, ואני הצבעתי על מנה שפלפל אדום אחד הונח לצידה. התפריט הגרמני-תאילנדי לא היה פשוט להבנה, אבל הצלחנו להיזכר בכמה מילים שכבר שכחנו. האוכל היה לא פחות ממהמם, כמו גם השורה התחתונה: 14.80 אירו לשתי מנות.

papaya

מרק חרפרף ומנת ילדים

אבל עם כל אהבתי לאוכל אסייתי, שבברלין בניגוד לאיטליה או ספרד קל מאוד למצוא, יש לנו חיבה למקומות של המקומיים משחר הימים. בבוקר יום שישי האחרון הלכנו לאכול ארוחת בוקר ב-Thomas Eck. במקרה הזה, העובדה שלא זיהינו את כל המרכיבים בתפריט סייעה להפתעה המוחלטת כשקיבלנו את הצלחת: ביצי-עין לאשה, ובשבילי טרטר. אחת הצדדות היתה מרוצה, השניה קיבלה את הביצה הקשה של הראשונה.

Thomas Eck

ארוחת בוקר של אלופות

ומה עם שולי? ובכן, שלומה לא פחות מנהדר. כמעט כל יום היא זוכה לטיולים ארוכים לכיוון המרכז או סתם מסביב לשכונה, אוכלת אוכל נהדר ומתפקדת לא רע כשרת החוץ שלנו: בשישי בערב, אחרי כמה שעות טובות של הליכה, ישבנו לאפריטיבו בבר איטלקי ליד הבית, ושולי דאגה ששלושה בחורים יזמינו אותנו לאיזה בקבוק יין קטן.

נ.ב. זה ידוע שברלין מלאה בפארקים השכונתיים שלה, אז נסיים בכמה תמונות מ-Schustehruspark בשכונה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *