הגיהינום הוא בפרטים הקטנים

שנתיים וחצי אני מתגוררת בדירות שמושכרות דרך Airbnb, ויש לי הרבה מה להגיד על זה

כבר שנתיים וחצי שהבית שלנו הוא דירת ה-Airbnb הנוכחית ששכרנו: ליומיים, שבוע, חודש או יותר. לפעמים אנחנו מצליחות למצוא דירה לא דרך האתר, לפעמים חוזרות לאותם מארחים שבדירתם כבר גרנו ומצליחות לחסוך את תשלום העמלות הנלוות, שבמקרה שלנו מצטברות לסכומים לא קטנים.

החיים בדירות Airbnb אינם גרועים במיוחד. נכון שהמיטה לא שלי, וגם לא סט המצעים שפרוש עליה; את המקלחת והשירותים לא אני ניקיתי; ואני אף פעם לא יכולה לדעת מה יחכה לי בארונות המטבח. אבל אלה פרטים קטנים שלמדתי להתרגל אליהם עם הזמן, לוותר על ה״שלי״, לרכוש בעצמי דברים שאני לא יכולה לחיות בלעדיהם ולהסתדר עם מה שיש; הכל שאלה של תקציב וכמה זמן אני מבלה בכל מקום.

אבל ככל שאני עושה את זה יותר, אני שונאת את זה יותר. לא את עצם החיים בבית של מישהו אחר או בדירה שאינה שלי. זו אפילו לא העובדה שכמעט אף פעם אין שם סכין שאני באמת יכולה לעבוד איתה במטבח או קרש לחתוך עליו. מה שאני באמת שונאת זה מה ש-Airbnb יצר ברחבי העולם: חבורה אדירה של אנשים שמה שמעניין אותם באמת זו לא החוויה שהאורח שלהם עובר, אלא השורה התחתונה.

עד כה התגוררנו בקרוב ל-30 דירות שמוצעות דרך האתר, וכמעט בכל פעם התאכזבנו. נכון שהיו לפחות שלושה מקרים שהיו יכולים להיכנס לקאנון של Airbnbhell, אבל במרבית המקרים האכזבה, אי הנוחות וחוסר שביעות הרצון היו קשורים לדברים הרבה יותר קטנים מביטול בדקה ה-90, נכס שלא קיים במציאות או חיוב יתר על הזמנה. אלה הסיפורים הגדולים באמת, אבל החוויות הרעות שלי יכולות להתחיל ולהיגמר בשערות שנמצאות בכיור המטבח.

כי פה באמת טמון הגיהינום בעיני, בבעיות שלגביהן אני לכאורה לא אמורה לפנות לשירות הלקוחות של החברה ולבקש פתרונות: מגבות רחצה קטנות שהיו עוטפות במקרה הטוב תינוק; קורי עכביש מאחורי הדלת; חימום לא מספק; ילדים שחיים בדירה ואיש לא ציין את קיומם; בית זונות מול הדירה; עובש על וילון האמבטיה; ריח של עובש משטיח בדירה שאי אפשר לפתוח בה חלונות כי קור אימים; שערות על שמיכת הצמר – שהיא האמצעי היחיד לא לקפוא מקור; סיר של מרק עוף בן כמה ימים שנותר על השיש; מקינטה עם שאריות קפה מימי מלחמת האזרחים בספרד; מיטה רכה כל כך, שכל פעם שהתיישבתי עליה כמעט נגעתי ברצפה; מחסור בסכיני חיתוך או בסכינים למריחה; היעדרם של כלי בישול בסיסיים – כמו סיר עם מכסה; מזגן שלא מצנן; דלי לשטיפה שנותר עם הג׳יפה מאורחים קודמים; סקוצ׳ לכלים שידע עשרות ימים טובים יותר; מארח שלא מגיע בזמן ביום של גשם שוטף; רצפות חורקות; כסאות לא נוחים לישיבה של יותר מעשר דקות; אפס מוצרי בסיס, כמו מלח או סוכר; כלים מלוכלכים שהושארו ככל הנראה על ידי האורח האחרון; מקפיא מלא בגוש קרח מהקיץ הקודם; ברז שאינו חדל מלטפטף; מקלחון שמשפריץ לכל עבר אך אין מגב או מגבת רגליים לרפואה; והרשימה עוד ארוכה.

היה היה מרק

היה היה מרק

פרנקו שתה פה קפה

פרנקו שתה פה קפה

רק הטינופת עוברת בצילום, לא הריח

רק הטינופת עוברת בצילום, לא הריח

מעל כל אלה נמצא מארח – לא בהכרח אדם רע ביסודו שרק מחפש אחר דרכים להפוך את שהותם של האורחים לפחות נעימה, אלא מישהו שרק רוצה להרוויח קצת (או הרבה) כסף. יש דברים שנפתרים בשליחת מייל בודד, אך יש מארחים שלא טורחים לענות, או משיבים שאין להם מה לעשות, כי הם בדיוק בחופשה מחוץ לעיר ואין להם איך לסייע. וכיוון שלא מדובר באנשים רעים באמת, כשמגיע רגע הביקורת לא תמיד נמצא את עצמנו רושמות את אותם פרטים קטנים על מנת שאלו שיבואו אחרינו יזהרו, כי לא נעים ובסך הכל הם נחמדים; הם השתדלו והם מרוויחים משכורת מינימום ואנחנו מבינות את חשיבות ההכנסה הנוספת כדי להצליח לשרוד, ופועלי כל העולם התאחדו. בכל מקרה, במקרה היחיד שבו כתבתי לפרטי פרטים את כל הדברים הרעים שחווינו ב-48 שעות בבילבאו, הסתבר לי שזה כלל לא הרתיע את האורחים שאחרי – הם המשיכו להגיע בהמוניהם. אולי כל הביקורת הזו היא סוג של איוורור נפשי בשבילי.

חשבתי לעצמי שבשירות הלקוחות של Airbnb אמצא אוזן קשבת. אחרי הכל, אני מתארחת בכל כך הרבה נכסים, שבתור לקוחה קבועה ודאי יש לי מה לתרום. בכל פעם שאני כותבת ביקורת על דירה או בית ששכרתי דרך האתר מוצגת בפני אפשרות לכתוב מסר אישי למארח ולחברה עצמה. אז כתבתי. כתבתי שיש הרבה דברים שאני חושבת שהם צריכים לעדכן באופן שבו מוצגים הפרטים לאחר החיפוש; כתבתי שיש חשיבות לציין כמה מהיר האינטרנט האלחוטי; כתבתי שהם צריכים לייצר מנגנון שבו המארחים פונים אלי (משהו שבאתר Couchsurfing הבינו בלעדי), ושיש לי עוד הצעות לשיפור – בתור אורחת קבועה בנכסים שמוצעים דרכם. אני חושבת שעברו כחודשיים מאז, אבל עד היום לא זכיתי לשום מענה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *