גברים אמיתייים רוקדים (בלט)

לזלצבורג הגענו ממש במקרה, אחרי שחיפשנו מגורים בווינה, ונעזרנו בחברים, משפחה ובאינטרנטים כדי למצוא מקום לינה מוזל. אמא סיפרה שיש לה מכרה בזלצבורג, שאולי תוכל לעזור לנו, ואחרי חלופת מיילים עם אשה שמעולם לא פגשנו, קבענו תאריך לשבוע בעיר המלח. אז גם הבנו שאנחנו חייבות לקנות כרטיס ולמצוא מקום בווינה, שסיפורה יסופר בפוסט אחר. » להמשך הקריאה

הפולניות הגיעו לוורשה

בסוף זה קרה. במקור תכננו להמריא כבר ביוני מישראל ישירות לוורשה, אבל מחירי הכרטיסים הרתיעו אותנו, ובמקום זה נסענו לנופשונית בניקוסיה. משם המשכנו לווינה, קפצנו לזלצבורג ובסוף, אחרי שמונה שעות ברכבת שהתישה למחצה, הגענו לוורשה. » להמשך הקריאה

נסיכה קטנה ברחובות העיר

ולנסיה: עיר שחיה ממסיבה למסיבה

את הסיפור של ולנסיה סיפרתי כבר בעבר, ולכן אין מקום להכביר מילים, אלא רק להראות את מה שעוד יש לה להציע. » להמשך הקריאה

יום יפה בסן סבסטיאן

זה היה יום שמש יפה, אחרי רצף של ימים קצת אפורים וגשומים. נסענו למעלה משעתיים, ברכבת נוחה למדי, עם שולי בלי התיק, וראינו קצת מהחבל הבאסקי. שעתיים ומשהו שהנוף שנשקף מהחלון, גרם לי לרצות לרדת כמעט בכל תחנה, ופשוט להישאר שם. אחר כך התחלתי לנסות להבין תוך כמה זמן, אנשים שעוברים שם מדי יום, מפסיקים להתפעם מהנוף. מתי הם מפסיקים לעקוב אחרי פיתולי הנהר, או לחפש את סימני העונה שהחלה בעצים ובשדות? » להמשך הקריאה

a la flamence huevos

אורחים בביתם במדריד

היום, מלאו כמעט חודשיים לשהותנו במדריד. חודשיים שבמהלכם אספנו כמה חברים. אצל אחת מהן אנחנו בעצם מתגוררות, אבל היא עברה לגור עם חבר שלה במרחק הליכה קצר מהדירה. באנו לדירה שלה לשמונה לילות, ומצאנו את עצמנו נשארות פה כל עוד היה חדר פנוי בדירה. מפעם לפעם היינו מתחילות ביננו שיחה קצרה, שאלות על הדירה, ניסיונות להבין כל מיני עניינים בתרבות ובנורמות החברתיות במדריד, ומשם תהיות על החיים בצל הכנסיה, והחיים בארץ הקודש. » להמשך הקריאה

יום בקרטחנה, אולי זה כל מה שצריך

אני לא יודעת אם יש מה לעשות בקרטחנה (Cartagena) יותר מיממה, כי לא ביליתי שם יותר מכך. הגענו בצהרי יום שישי לפנסיון בינוני, שכל מה שהיה כתוב עליו באינטרנטים היה נכון, וזה היה בסדר. השארנו את התיקים ויצאנו לשוטט מעט בעיר. » להמשך הקריאה

דיאטת חוליה

במדריד לא קל למצוא מקומות שאפשר לשבת ולאכול בהם עם כלבך. במרבית המקומות מתנוססים שלטים המודיעים לנכנס בשעריהם כי העישון אסור וכך גם כניסתו של כלב. בימים הראשונים הסתובנו ארוכות בחיפוש אחר מקום שייתן לנו להיכס עם שולי, וכל מה ששמענו היה Perro no. בשלב מסוים הבנו שנכנסו לדיאטת חוליה (שמה של שולי בספרד), שמשמעה – לכו לכן, ככל יכולתכן, עד שתישברו ותגיעו חזרה הביתה לאכול. לעיתים היתה מספיק שמש כדי לשבת בחוץ, לעיתים קנינו משהו ואכלנו בהליכה, אבל רוב הזמן נשארנו רעבות. » להמשך הקריאה

השער לאירופה

באחד הימים החלטנו לעלות על המטרו ולרדת בתחנה שהשם שלה מצא חן בעינינו: פלזה קסטיליה (Plaza Castilla), שרק מאוחר יותר למדנו שמבטאים את שמה "קסטייה". כשיצאנו, גילינו שמעל ראשינו מתנוססים שני בנייני ענק: מגדלי KIO, שמתנשאים לגובה 115 מטרים על פני 26 קומות. הבניינים, שנקראים גם "השער לאירופה" (Puerta de Europa) שייכים כיום לבנק קאחה (Caja) מדריד ולחברת ריאליה (Realia) הספרדית, והם תוכננו על ידי שני אדריכלים אמריקאים: פיליפ ג'ונסון (Philip Johnson) וג'ון בורג'י (John Burgee). » להמשך הקריאה

בואי לריו, נשכח הכל בינתיים

אחד הדברים הכי מרגשים בערים רחוקות, זו כמות השטחים הירוקים שיש בהן. היכולת לצאת לטייל לבדך, עם חברים או עם הכלב, במרחבים אינסופיים של ירוק ואוויר צח (ולפעמים, בערים מתוקנות במיוחד, אפילו לראות נהר קטן), היא משהו שבתל אביב צריך האדם לעשות מאמץ מיוחד כדי ליהנות ממנו. » להמשך הקריאה

צילום: זוגתי שתחיה

היום הראשון של שולי בחו"ל

מגן יבנה לרמת גן, משם לתל אביב ואז: אירופה. כך נראה היום הראשון של הכלבה המעופפת בחו״ל: » להמשך הקריאה

1 3 4 5