גלויות מנסיעה שהסתיימה

הפעם האחרונה שבה שמתי לעצמי שעון מעורר הייתה ביום חמישי, ה-27 באוקטובר. השעון כוון לשעה 05:15 בבוקר, ואני הספקתי לחטוף תנומה בת כשלוש שעות עד שהתעוררתי רבע שעה לפניו. » להמשך הקריאה

Santa Maria del Fiore

פעם שלישית גלידה

יציאה לחופשה היא עניין משונה. בעיקר בהתחשב בעובדה שאנחנו אף פעם לא באמת בחופש, ובכל רגע נתון אנחנו זמינות לטובת לקוחותינו השונים. חגי תשרי הסתדרו השנה בצורה מופלאה בלוח השנה, אז החלטנו לנסוע לחודש שלם לאיטליה » להמשך הקריאה

בדרך חזרה למלון

לאן שלא תלך, קח איתך ת׳מזג

אתמול בלילה ירד הגשם הראשון של השנה. זה לא שלא ירד גשם באוגוסט או ביולי, אבל הגשם של ליל אמש היה שונה, כי הוא בישר את בואו של הסתיו » להמשך הקריאה

מוזיאון שופינה

פאלוסים, ארוחות בוקר וספריה בוטנית

אני מחבבת את פולין, ארץ ירוקה ונטולת כבישים מהירים המכריחה את הנוסע בין עריה לעבור בדרכים החולפות בין כפר קטן אחר למשנהו » להמשך הקריאה

שורשי ההיסטוריה

ביער, ביער, ביער נרקוד נרקוד

רכבת ה-Regional, שדהרה ברחבי צפון-מערב ברנדנבורג, חלפה על פני שדות תירס רבים בדרכה אל פריצוואלק (Pritzwalk): עיירה קטנה ושכוחת אל, שכמו אחיותיה ברחבי גרמניה, מתהדרת במוזיאון בעל עניין מזערי לציבור, כנסיה יצוגית וכמה בתי שיכר. אה, ודונר. » להמשך הקריאה

ארוחת בוקר אחרי הצהריים בבר השכונתי

סוף הקיץ ב-Kiez

מכיוון הרדיאטור – ששובת כבר כמה חודשים – נשמעים הערב קולות פצפוץ משונים » להמשך הקריאה

מנות ראשונות בפלוריאן

כל הדרכים מובילות לווים ונדרס

מאוד קשה להוציא אותנו בערב שישי מהבית, אמנם סוגיית התחבורה הציבורית אינה עומדת כמכשול בימים קדושים כאלו, אך הלאות המצטברת משבוע שלם כמו דורשת מארוחת הערב להתקיים בין כותלי הבית למול סרט שאינו מעורר מחשבה רבה » להמשך הקריאה

Astrohaus Freewrite

להיות המינגווי בעידן העכשווי

אין הרבה דברים שחלמתי להיות כשהייתי קטנה, אבל מאז שאני זוכרת את עצמי רציתי להיות סופרת. » להמשך הקריאה

פרויקט העיצוב הבלתי נראה

כבר כמעט שלוש שנים שהמעצב הברזילאי רודריגו ברנר (Rodrigo Brenner) מלמד בסטודיו שלו קבוצה של סטודנטים עיוורים. התבוננות בצילומים שמתעדים את התוצרים האחרונים של תלמידיו מעוררת שאלות בנוגע לתחום – שעד כמה שידיעתי משגת, עד כה לא פעלו בו מעצב או מעצבת ללא מאור עיניים. » להמשך הקריאה

דומדמניות בקונצרטהאוס

אהבתי לברלין יכולה להיות מובנת דרך ערב בקונצרטהאוס, כמעט כל ערב, ועד כה היו שלושה. מימיני ילד תכול עיניים וצהוב שיער, במכנסי ירוק בהיר, בדומה לסווטשירט עם הכובע של אביו. קוד הלבוש הנוכח – נפקד מרגיש כמו היצירה הראשונה בקונצרט הערב, Passacaglia op. 1 לאנטון וברן (Anton Webern), עליו מנצח האיש ששנים רציתי לראותו, גוסטבו דודמל (Gustavo Dudamel), או כפי שאני מכנה אותו, דומדמניות. » להמשך הקריאה