משפחתי וחיות אחרות

Share

על קיומו של גן החיות השני בברלין למדתי לאחר שנודע לי על היוולדו של דב קוטב קטן בשם פריץ (Fritz).כמה ימים מאוחר יותר היא קנתה מתנה לחג המולד: זוג כרטיסים לביקור ב-Tierpark של ברלין.

גני חיות הם מקומות שמעוררים רגשות מעורבים, וה-Zoo שבמרכז העיר תואר על ידה כמקום עצוב. גם כניסה חינם לא פיתתה אותי, ולכל היותר הסתפקתי בלקבוע לכוס קפה במרפסת קניון המעצבים הצמוד, המשקיפה על ישבני המקוקים המזוקנים, הבבונים והדורבנים. נדברנו לבקר שם באביב, במהלכו אמור היה פריץ (שמאז מת מסיבוכים של דלקת הכבד) לעשות את הופעתו הפומבית הראשונה. לבסוף, ביום קיץ נדיר, כזה שלא נשטף בגשם זלעפות ובו חל יום הולדתי, הגענו למקום שהפך בין רגע לאחד האהובים עלי בעיר.

קצת כמו במסע לעיר חדשה, תכננתי את מסלול הנסיעה כך שניכנס בשער הצפוני ודרך הארמון, נסיים בביקור אצל הדובים ומחנות המזכרות – שבה לא נקנה שום דבר – נצא ישר למדרגות המובילות לתחנת הרכבת. כך מצאנו את עצמנו נוסעות באוטובוס 194 במשך רבע שעה דרך שכונת רומלסבורגר (Rummelsburger), ופרידריכספלדה (Friedrichsfelde), שנראתה כמו אחותה המזרחית של רייניקנסדורף (Reinickendorf).

ה-Tierpark הוא גן החיות הגדול באירופה, שמתפרש על פני 160 דונם, והפך מגן חיות קטן לספארי העצום שהוא כיום בתוך כשנה. הגן נמצא בשטח גני ארמון פרידריכספלדה, שושלת שאחרון צאצאיה הלך לעולמו ב-2015 וכל בניה קבורים בחלקה קטנה שלא מסומנת במפות; או שתבחינו בה בדרככם או שלא, קצת כמו המטרופול פרסול בסביליה.

שדרה נאה עם עצים עבי גזע מקבלת את פני הבאים בשער הארמון וכולם מוזמנים להיכנס, על טפם וכלביהם, שמגלים לראשונה שיש בעולם יותר מאנשים, חתולים וכלבים אחרים. אחת מהם, טיילת ותיקה, רעדה בבעתה מריח הפילים ולבה יצא למירוץ סביב עצמו כשהצגתי בפניה את החתולות. טיגריסי סומטרה (Sumatran tiger) לחמו ביניהם על הזכות להשתעשע בכדור פילאטיס, אבל שולי לא היתה בטוחה אם להפנות את המבט אליהם או לכלבים הרבים שהסתובבו בשטח הפארק. היו גם אנשים: זוגות מבוגרים, יחידים עם מצלמות ועדשות טלסקופיות שלא היו מביישות ביקור בספארי אמיתי, זוגות צעירים, קייטנים, תיירים ומי שנדמו לי כבעלי כרטיס שנתי שבאים לפה מדי פעם, עם הכלב או בלעדיו.


קופים וקרנפים, ג׳רפות וצבאים, עגורים ותוכיים בני תתי זנים שונים, גמלים ונשרים, ארנבים ותאואים, צבאים, כלבי ערבה ודורבנים, פילים ופנדות אדומות. למעלה מ-9,000 חיות יש בגן החיות הקסום הזה, ואיני יודעת אם השפריריות המעופפות והסנאים המשוטטים נכללים במניין. שביליו של הפארק מתפרשים על פני למעלה מ-20 ק״מ וכה נעים לשוטט בהם. מאחורי בית הקופים מתפתל שביל במעלה הר תלול למחצה, עם ציפורי טרף ויונקים שהגיעו מאסיה. שני חתולים משועממים הסתוו בצורה מרשימה בינות הסלעים ומהנקודה הכי גבוהה אליה ניתן לטפס ראינו את מגדל הטלוויזיה.


למרות שניסינו לא הצלחנו לראות את הכל. כמו בביקור במוזיאון, תמיד יש חלל אחד שנשכח ועבודות מהאוסף הקבוע שמושאלות תמיד למוזיאונים אחרים. את הקנגרו פספסנו, האריה הושאל לגן חיות אחר עקב שיפוצים, והדובים החומים והשחורים התחבאו אי שם מעבר לתחום הראיה. ואולי זו סיבה לביקור חוזר בעוד זמן לא ידוע, נניח כשיסתיימו השיפוצים בבית חיות הטרף.

בילינו את הדקות האחרונות בחנות המזכרות – שבה לא קנינו כלום כמצופה – ויצאנו למסע הביתה. בדרך עצרנו לאכול במקום שמגיש את ההמבורגר הכי טעים בעיר, שלמרבה המזל נמצא במסלול הנסיעה חזרה. עוד יום הולדת נפלא בחיק משפחתי וחיות אחרות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *